<h1>שהזכיר בנזירות</h1>
<h2>דף טו.</h2>
וכיון דאמרת עולה לכאן ולכאן אתגורי אתגר. פירוש דעד שהתנא משמיענו שאינו מפסיד כלום, לשמעינן שהוא מרויח יום אחד. ומשני בדין הוא דלא ליתני עד שבעים (נשכר) לא הפסיד כלום, אלא דליתני עד שבעים (מלבד) [נשכר] יום אחד. ואיידי דקתני סיפא אחר שבעים סותר (עד) שבעים. שגם הפסיד. קתני ברישא עד שבעים לא הפסיד כלום. לשון הקונטרס. תא שמע מסיפא (עולה) [נולד] לאחר שבעים סותר עד שבעים. ואמאי סותר כיון דאמר דבאותו יום שנולד לו הבן מקצתו חשוב כיום שלם, הרי יכול להבליע נזירות בנו תוך המאה כיון דמקצת היום ככולו. לשון הקונטרס. והתוספות פירשו דפריך כדפרישית. ופירשו התוספות דאע"ג דלרב יום הלידה חשוב כתרי יומי, ואם כן (יתלה) [יכלה] מנין המאה ביום תשעים ותשעה, ונזירות הבן ימשך יום אחד אחרון עד יום ק', מכל מקום לא יפסיד ממנין נזירות בנו, דאין דעתו למנותו בפני עצמו אא"כ ימשך אחר מאה יום. ואע"פ שימשך אחר נזירות המאה, דעתו שיהא מובלע בתוכו, כיון דאינו עובר מאה יום מהמאה (דנזירות בנו)
